ג'ינג'ר גריל בר/ז'בוטינסקי 35 רמת גן (מגדלי התאומים)

סיפוק מהיר עם הפרגית הנפלאה ועוד כמה דברים ליד

אני מת על מסעדות בצהריים ובמיוחד באזורים שבהם הסועדים הם אנשים באמצע היום שמחפשים סיפוק מהיר' שישביע אותם בדרך חזרה לעבודה. בג'ינג'ר, מבינים היטב את חוקי המשחק, ומעניקים קודם כל מקום שלו ומרגיע שהצוות מקבל את הלקוחות בחיוך, ותוך הבנה שמהירות היא שם המשחק. ככה עלו ובאו מנות פתיחה שכללו פלטת סלטים חביבה ולא תעשייתית, חומוס מאד מיוחד ודומיננטי,טחינה דלילה מדי לטעמי,סלט טורקי ,מלפפונים בחומץ ופיתות עשויות על הגריל.

התייחמתי ממראה השווארמה(37 שקלים כולל הסלטים) העצלה שהסתובבה לאיטה על השיפוד, וביקשתי שיביאו לי אותה בצלחת,וככה מצאתי את עצמי מנקר באצבעות נתחים דקים דקים עסיסיים ומתובלים היטב בתערובת מאתגרת שכללה כורכום ,פלפל,הל וכמון, יכול להיות שהיה גם אגוז מוסקט. השוארמה פרגית הייתה ללא שומן כבש (שומרים על בריאות הסועדים) ומסתבר שלא חייב.

מכיוון שקשה היה להסתפק רק בזה, ביקשתי מנת פועלים גדושה,

שכללה צלחת מפוצצת בקציצות קבב במרקם ותיבול של נקניקיה חריפה, שיפוד פרגית מהטובים שיש ותוספות במיה גמדית,גרגרי תירס,צ'יפס וסלט ירקות טרי.

לשיפור:איזה כמה חתיכות אבטיח לקינוח

לשימור:האווירה והשירות

לסיכום:גומרים הולכים

שוק התקווה

על גוז'גיז'ה,סלוף וחלות שבת סיור בערב שבת במאפיות נבחרות בשוק.

מאפייה בוכרית/חנוך 52

ממאפייה קטנה ותנורים לוהטים יוצאים מאפים בוכרים מטריפים.

טעמתי שם גוז'גיז'ה ,מאפה בוכרי (עוד גרסה של סמבוסק) ממולא בשר בקר, שומן כבש ובצל. אחרי ביס אחד הבנתי שמדובר בתענוג צרוף,ורצתי לחפש מגבון כדי לנקות את השומן שנזל לי על המכנסיים. בנוסף,יש שם גם ליפיושקה לחם בוכרי עגול וגדול שבמרכזו הוא שקוע ומעוטר. לחם קשה מבחוץ,רך יותר מבפנים ומאד טעים.

אפשר לתפוס שם גם סוג של פיתה ענקית בעובי של דף וקריספית שיכולה לשמש לעיצוב דקורטיבי ומילוי של כל דבר כיד הדמיון.

מרכז הסאלוף/תקווה 1

מאז שהתימנים עשו מבצקים גורמה, במרכז הסאלוף השכילו לעשות מהמקום שלהם מקדש לחובבי הז'אנר והוסיפו עוד קצת דברים ליד.

בסאלוף זה קודם כל אווירה, ובמיוחד בימי שישי בצהריים מתקיימת שם קבלת שבת בסגנון חנהל'ה התבלבלה. ואם זכיתם באיזה כיסא ופינת שולחן תוכלו ליהנות מג'חנון וביצה,שקשוקה או מלווח עשויות במחבתות קטנות,כאשר אחד הבעלים (שלגם כבר מי סופר כמה בירה) מסתובב בין האורחים עם בקבוק אוזו קפוא, ומוזג לכוסות צייסר, שתהרגו אותי אני לא יודע באיזה שלב הן גם עוברות שטיפה. בשעות אלה האינטגרציה בשיאה,ראיתי שם עורך דין ידוע מתחום הכדורגל,צעירים מצפון העירו ואפילו דוגמנית מוכרת לצד הקהל המקומי הותיק.

מומלץ גם  לקחת הביתה מכל הבא ליד סאלוף,לחוח, סחוג וחילבה.

מאפיית ההגנה/דרך ההגנה 76

חלות מהממות לשבת.

שם אפשר לתפוס את הלחם היהודי הקלוע הטוב ביותר שאני מכיר.

כבר מחמישי בלילה מגיעים המוני אנשים לתפוס את החלות המצוינות, שעיקר תפארתם בעובדה שהן לא בצקיות, אוויריות מבפנים וקריספיות מבחוץ. וגם אחרי יום יומיים אפשר עדיין לאכול אותן בהנאה מרובה. בנוסף, שלל דברי מאפה. בשישי בצהריים התור לפיתות הבשרניות והמיוחדות שלהם,מגיע עד לכביש הראשי.

אז אם אתם גם לא בסביבה שווה להגיע.

ביקורת/אוכל רחוב

דגים וצ'יפס/נמל יפו

מזנון מהיר לחובבי הדגים, הלא מפונקים.

הקולינריה מתחלקת לשני סוגים של אנשים, אלו שחולים (במובן הטוב של המילה) על דגי ים טריים, ואלו שרק המחשבה או זרביב קטן של ריח גורמת להם להירתע במהירות עצומה.

מכוון שאני, נמנה על אלה שדג טרי יכול להביא אותם לסיפוק מהיר ממכר ועכשווי המקום הקטן בנמל יפו נותן מענה ראוי לאוכל רחוב מהיר ומיוחד.
 350 גרם של דגי ים טריים (29 ש"ח), מה שיוצא אני מרוצה, שעברו ניעור קטן בקמח, והופ נזרקו לשמן הרותח, הדגים המוכנים הוגשו בצלחת חד פעמית ושני חצאי לימון. ככה מצאתי את עצמי יושב על ספסל ציבורי מול הים והסירות, שומר טוב על השלל שאיזו חתולה מזדמנת לא תשתתף איתי בארוחה, ובאצבעות מיומנות ניקיתי את הדג מעצמות, התמורה הייתה ארסנל של טעמים שרק דגים שנלכדו כמה שעות לפני כן ברשת יכולים לתת.

מה שיוצא אני מרוצה

לכל המעוניין:
ברבוניות בגודל של אצבע (39 שקלים),
פילה בס (35 שקלים),
דניס (45 שקלים),
צ'יפס תעשייתי ולא מפתה (12 שקלים)
ובירה בקבוק (15 שקלים).

והופ בקמח ושמן רותח

לשימור: הטריות.

לשיפור: איזה בר קטן עם כיסאות גבוהים לנוחיות הסועדים.

לידיעה: דגים טריים מהדייגים של הנמל.
לסיכום: אוכל רחוב אנגלי ישראלי

סירות הדייגים

ביקורת ברים/פאב אירי

אוסקר ווילד/מתחם עזריאלי חולון

גם לחולון מגיע  פאב אירי אמיתי, והאנרגיות באוסקר ווילד מטריפות.

זה לא עניין של מה בכך, שבחולון נפתח פאב אירי עם כ-300 מטרים רבועים, מסכים ענקיים, שני ברים ועשרים ושישה ברזי בירה מחבית מרחבי אירופה, ובירות בוטיק מישראל. לעיצוב האישיות, ולחיזוק הביטחון העצמי, עלו ובאו שתי כוסות גינס מחבית (34 שקלים ), שנמזגו בהתאם להוראות היצרן  וכללו ראש קצף סמיך ומפתה לגוף חטוב ושזוף.

ליד הבירה:

קרפצ'יו סינטה (38 ש"ח), פרוסות בשר דקות, שהוגשו לאחר כבישה בשמן זית ובחומץ בלסמי, עם שרטוטים של שום ,עגבניות שרי, אורגולה ולחם כפרי.



שמן זית, בלסמי, ושום קונפי

פלטת ירקות (32 ש"ח), מנה נהדרת כנגד ייסורי מצפון, אוקיינוס של צבע ובריאות, בשמן זית לימון וזיתי קלמטה יונים   

רק בריאות

פלטת נקניקים (56 שקלים), שכללה פסטרמה, סרוולד וקורנביף הייתה המשך טבעי בדרך לסטלה ארטואה, בירה בלגית בלונדינית חטובה ומעודנת.

בייבי המבורגר כפול (46 ש"ח), במקרה הזה הגודל כן קובע, ושני ההמבורגרים הקטנים מבשר טלה ובקר, סיפקו את תאוות הבשרים, שבאה לנו לקראת סוף הבילוי. 

הגודל כן קובע

אמרנו לא תודה על עוד צ'יסר וויסקי בושמילס על חשבון הבית, והסתפקנו בעוגת ביסקווטים (32 שקלים) עוגה ביתית ותיקה פשוטה, שתמיד עושה את העבודה.


לשיפור: להרגיע את איש האבטחה הכריזמטי.
לשימור: הברמן החביב והאלגנטי.
לידיעה:  אחד פלוס אחד על כל המשקאות בין 19:00-21:00
לסיכום: "עבודה היא קללתם של מעמד השתיינים" מתוך ציטוטיו של אוסקר ווילד

הברמן החביב והאלגנטי