ביקורת מסעדות/מסעדה: כורדית ירושלמית

"שמולה" / אגריפס 34 ירושלים

עשרה קבין של יופי ירדו לעולם , תשעה מהם לקחו הממולאים של "שמולה", ואחד כל העולם כולו.

ירושלים שלי:
בירושלים צמחו לא מעט מוסדות של אוכל ביתי משובח, אבל לצערי רובן הפכו להיות ממוסחרות, ואיבדו את הטאץ והטעמים שהולכים איתי מאז שהייתי ילד מתל אביב שמגיע בחופשות לסבתא וסבא בירושלים.
בשכונת נחלאות, ובשוק מחנה יהודה ספגתי את האהבה  לאוכל ביתי, שבנוי על בישול איטי חומרי גלם טריים, והמון אהבה פשוטה, שזורמת דרך הסירים לנשמה. 

לחיים עם שמולה ושמוליק לוי

שוק  מחנה יהודה:
ביקור בשוק מחנה יהודה תמיד מרגש, והפעם נעזרתי  בבן הדוד שלי קפטן בית"ר ירושלים לעבר, שמוליק לוי ובקשתי ממנו המלצה על איזו מסעדה טובה עם אוכל ביתי בטעם של פעם.  לוי לא היסס ואמר: "בוא לשמולה אני אוכל שם לפחות פעמיים בשבוע, אוכל מדהים, שמכין  שמוליק נחמיאס החתן לשעבר של רחמו הגדול". בשישי בצהריים אחרי סיור בשוק הצבעוני שצובט לי כל פעם מחדש, נזכרתי בפלאפל הריחני המדהים של עמר במוכר התורמוס בכניסה, ובערביות שהיו מגיעות מהעיר העתיקה בשעות הבוקר המוקדמות כדאי למכור ירקות בלדי ישר מהשדה.

שמולה:
קקפוניה ירושלמית של ח , ע , ומאתיים, שמולה הגדול (תרתי משמע) מתמרן בין המטבח, הפתיליות הלקוחות, ואפילו מצא זמן להרים איתנו כוסית לחיים של משקה האייליים.  את הבקבוק  הוא השאיר על השולחן כאילו אנחנו לא צריכים עוד לחזור לתל אביב...

חומוס גרגרים: (20 ש"ח)

 
בהתאם לשורשים (רחמו) החומוס היה פשוט, קרמי, בתיבול עדין ועם גרגרים נמסים.

חומוס סלט ועלי גפן

ממולאים: (15 ש"ח 3 יח')
עלי גפן בירוק בקבוק, קישואים וכרוב בירוק בהיר, בצל גדול וזהוב ברוטב אדום. הבישול הסבלני והתיבול המינימלסטי הכניסו את טעם הירקות לאורז, ויצרו חיבור נפלא לזיכרונות מהמטבח של סבתא חנה עליה השלום.

קישואים ממולאים

עלי גפן 

מרק קובה (35 ש"ח): 
בנחלאות והסביבה לא היה עובר שישי בצהריים מבלי קובה חמוסטה.  שמולה במופלאות  שיחזר את העבר, והגיש לנו מנה שכללה מרק לימוני בטעמים חזקים של סלרי מנגולד ופיטרוזליה, שהקובות עשויות בשילוב מדויק של בורגול וסולות וממולאות  בבשר טחון מטוגן ומתובל, השלימו מנה מושלמת של עבר הווה ועתיד. גם הקובה דלעת המתקתקה היתה טובה.
שמוליק אמר שהוא ממהר לכדורגל חופים, הרמנו עוד כוסית לחיים וחזרנו הביתה. 

חמוסטה

לשימור: בטעם של פעם

לידיעה: ממוזג ונקי

לשיפור: משהו מתוק לקינוח

לסיכום: אוכל כורדי ירושלמי מלהיב ונוגע בלב.

    

בירה ביתית

קרמזינה על גלגלים

הכל על קורס קצר להכנת בירה ביתית, זה לא יקר, מעניין ומומלץ למפגשים ואירועים חברתיים.

ביקור במרתף האפלולי של המרכז לבירה ביתית (המצודה 18 אזור) היה מעניין ומרתק. נפעמתי  מחומרי הגלם והציוד. טעמתי ממגוון סוגים של בירות טריות קרות מתובלות ומוגזות היה טעים היה טוב, תפסתי ראש טוב על הכיפאק.

עם התפתחות ענף הבירה בישראל, ומגוון עצום של בירות מכל העולם, הגיע הזמן של המבשלות הביתיות הקטנות, כשהטרנד החדש הוא הכנת בירה ביתית. 
כחובב משקה הזהב הגעתי למרכז לבירה ביתית (המצודה 18 אזור), שם פגשתי את הדס קרמזין ורשף רובנשטיין , שחברו להרכב שמעביר קורסים להכנת בירה באירועים ומפגשים פרטיים ברחבי הארץ.


קרמזין, דמות מוכרת באזור חוף אשקלון, החלה לבשל בירה מתוך סקרנות ואהבה למשקה המקציף, לאחר שקטפה מחמאות החליטה להתחיל להעביר את הנושא בצורה מסודרת, ולצורך העניין היא חברה לרובינשטיין אותו היא הכירה בעת שרכשה ממנו חומרי גלם להכנת הבירה שלה.

קרמיזין בעבודה

בירה בהכנה

רשף הוא בנו של אפרים רובינשטיין יבואן ותיק של חומרי גלם לבירה עבור החברות הגדולות בישראל, לאחר שרשף סיים את לימודי טכנולוגיות המזון הוא חבר לאביו, והקים את המרכז, בנוסף לעובדה שרשף מספק את כל הציוד וחומרי הגלם לבשלני הבירה, הוא גם מאסטר שף למתכונים.

מאסטר שף

בירה תוצרת בית

                                 קורס:
שני מפגשים ללימוד הכנת בירה עולה 520 ש"ח לאדם. 
מחיר ערכה רב פעמית להכנת בירה 390 ש"ח. 
חומרי הגלם להכנת 20 ליטר עולים בין 120-150 ש"ח.
רובינשטיין: "היתרון בהכנת בירה ביתית שהבירה טרייה, היא לא מסוננת לא מפוסטרת, ואפשר לפקח על הטעם ואחוזי האלכוהול".

לחיים, חברים לחיים.

ביקורת ברים/בר שף -  טרנדי

פימפינלה/נחלת בנימין 115 שוק לוינסקי 

בר אוכל טוב צריך קודם כל להציג יכולת קולינרית גבוה ורק אחר כך,להתעסק עם מה שמסביב. הקרפצ'יו הגיע בטקסטורת חג הביכורים, הגיניס מחבית הייתה מצוינת.

אחרי ההתרשמות הראשונית מהעיצוב המינימלסטי היפה, מכוסיות הצ'ייסר המעוצבות ומעשרות בקבוקי האניס על המדפים, הברמן המנומס מזג במיומנות כוס מגרה של בירה גיניס מחבית (31 שקלים), ולצידה שני צ'ייסרים של מידורי יפני ואוזו יווני. בפלייליסט היצירתי הגיע הזמן של הזמר יגאל בשן ולהקת "הופה היי" עם השיר כמו צועני מקדם אירווזיון 1990, למרות שיש להם תפריטים בכתב יד על דף מחברת, המוזג הציג את עצמו כתפריט חי, ולכן הסכמנו  על מנות שכללו: קרפצ'יו מוסר (32 שקלים).

קרפצ'יו מוסר

הקרפצ'יו הגיע בטקסטורת חג הביכורים מוקף בירק, צנוניות ומלפפון שטבעות הפלפל החריף התמקמו במקום שחסם לנו את שדה הראייה, ורק אחרי הביס הראשון הבנו את גודל הטרגדיה, בא לי למות בפעם הבאה מומלץ שהפלפל חריף לא יהיה מוסתר, וגם חשוב לדעת שבקיץ הפלפלים מגיעים לדרגת חריפות מוגזמת. בנוסף ראוי  שהתפריט המהלך היה מיידע אותנו על כך. 

כרובית צלויה (26 שקלים) בליווי טחינה, שאטה, שום ועלים הייתה בפוטנציאל גבוה למעדן, אבל צליית יתר עד כדאי חריכה בקצוות איכזבה.

כרובית צלויה

הרינג הולנדי(34 שקלים) קיבלנו הרינג כבוש ורוד כמו טוסיק של תינוק בשרני ועם טעמים נהדרים ולצידו תפוח האדמה חרוך(הפעם לטובה), בצל ירוק צנון שמנת חמוצה  ביצה קשה ומלפפון חמוץ ביתי, המנה הנכונה שינתה לנו את מצב רוח הקולינרי, והשכיחה את הטרגדיות הקטנות של המנות הקודמות.

הרינג הולנדי

כפיצוי על חשבון הבית קיבלנו עוגת טופי תמרים, מעט  מחורבשת, אבל בהחלט עונה על הצורך במשהו מתוק.

עוגת טופי וקצפת

ז












לשימור: האווירה, אוסף בקבוקי האניס והפלייליסט המשולב בסגנונות שונים. 
לשיפור: בקרה על צילחות ואיכות 
לידיעה:  לפני כן היה שם בר של לירון לב, הבן של שחקן העבר אברהם לב.
לסיכום: על פרשת דרכים, ימים יגידו אם זה יתפתח למשהו רציני, או שיישאר רק לאחסניה נוחה לסטלנים החביבים תושבי השכונה.

פינה יפה

            מסעדת אוכל בלקני וים תיכוני

הצוענייה/ פנחס יאיר 3 יפו

לשבת על המדרכה בשוק היווני של יפו, (הצד המזרחי של מתחם השעון), לשאוף מנה גדושה של אוויר ים שעבר דרך המבנים הישנים, ולהפליג  לזיכרונות מאיזו סמטה בלרנקה, סלוניקי או איסטנבול.

מזאטים:

המלצרית האסייתית, הגישה לנו שתי כוסיות של אוזו מטסקה, שאין מתאים ממנו ללוות מנות בעלות אופי בלקני וים תיכוני. המזטים (80 ₪) כללו צ'יזיקי עשיר בטעמים, גבינת אש חריפה עם פלפל שום ושמן זית, איקרה מתפוצצת, חצילים על האש עם גבינת טולום מלוחה ומיוחדת, שאני מקווה שהיא לא הוכנה בתוך שקי עורות עיזים כנהוג בטורקיה. היה גם פירה בלקני חריג מפוצץ בשום, ופיתה יוונית.

מזאטים

מנות ביניים וספישליים:

גרסת הבוריק (42 ₪) מרתקת, בצק פילו מטוגן עד מתן קריספיות מעודנת, במילוי תערובת גבינות בלקניות מותכות תפוח אדמה ותרד, שהפאנץ' כיפת ביצה עלומה שבנעיצת סכין מתבוססת באוקיינוס של טעמים. המחשבה להכין מוסקה צמחונית (58 ₪) עם גבינות  חצילים ותפוח אדמה הייתה מוצלחת, אבל הפלפל שושקה (46 ₪) הקלוי ומוחמץ שהוא ממולא בגבינות, ומטוגן במעטפת של פירורי לחם היה שילוב מדיוק של טעמים ומרקמים.

אין אין מסיבה ים תיכונית ראויה בלי ברבוניות (86 ₪), ואילו שקיבלנו היו מפוארות בטריותם בגודלם הבינוני, ובטיגון המקצועי שחיבר אותנו סופית למחוזות אחרים ואהובים.

הברבוניות עדין נושמות..

בוריק בטקסטורה יצרתית

קינוחים:

פיסטוק צועני (38 ₪) היכולת לצרף לחגיגה גם את המטבח הצרפתי ראויה להערכה במיוחד נוכח העבודה, שהשילוב בין שכבות הפיסטוק והקרם בורלה המעודן יצרו קינוח מפתה בהגשתו וממגנט בטעמו. עוד קינוח טישפישטיל (38 ₪)  עוגת סולת רטובה מדבש ומי ורדים, שהחזירה אותי לטעמים וריחות שגדלתי עליהם, גלידת המלבי רק העצימה את החוויה. 

עוגת סולת ומי ורדים

פיסטוק וקרם בורלה

לשיפור: מגוון הלחמים            
לשימור: באים מאהבה                        
לידיעה: דואגים לחתולי השכונה.
לסיכום: האווירה האוכל והאוזו עושים הליך פולשני ללב ולנשמה

ו